ביום שבת התקיים סוף סוף פסטיבל HellowFest, שעליו עבדתי מאז שהגעתי לפה. הפוסט יחולק לפן העיצובי ולפן הפסטיבלי.
העיצוב
אז כמו שאמרתי, הפסטיבל היה הפרוייקט הראשון שקיבלתי כשהתחלתי לעבוד פה לפני חודשיים, והוא תפס הרבה מהעבודה שעשיתי פה, למרות שעבדתי גם על הרבה פרוייקטים אחרים בין לבין. כשהגעתי, ה"קונספט" העיצובי היה קיים כבר והוא כלל: חלל, משולשים ואת הפונט FUTURA. למה דווקא משולשים אתם שואלים ? כי משולשים זה הדבר הכי "מאגניב" היום בעולם העיצוב, ובעיקר בעולם ההיפסטרים, ומי שלא מאמין לי מוזמן להיכנס לאתר hipster triangles, ולהיווכח בעצמו. (העובדה שיש קטגוריית "משולשים בחלל" מאששת את מחקרי קבוצות המיקוד בקרב קהל היעד).
כשהתחלתי את העבודה, היו בפסטיבל 12 להקות. זה כמובן נהדר עבור מעצב, כי 12 זה מספר שמתלק ב-2,3,4,6 ומאפשר להכניס את הלהקות למגוון רחב של גרידים. אבל במקסיקו כמו בישראל, או אולי זה ככה בפסטיבלי רוק בכל העולם, בכל שבוע נוספת להקה ומדי פעם גם יורדות להקות ככה שבכל שבוע הייתי צריך להפוך את כל העיצוב מחדש כדי לנסות להכיל מספר חדש של להקות עד שלבסוף סיימנו עם 15. (נסו 13, זה לא מתחלק בכלום).
רוב האתגר העיצובי היה טיפגרפיה. העיצוב של האימג'ים והאלמנטים הסתיים פחות או יותר בשבועיים הראשונים, ולאחר מכן היה המון עבודה שחורה לייצר בסביבות ה-50 אלמנטים לפסטיבל (ואתם חשבתם ש-7 אלמנטים בקורס תדמית זה הרבה). ייצרנו את כל מה שהיה קשור לפסטיבל לפני, וגם בתוך: פלאיירים, מודעות עיתונות ושילוט חוצות, קיטים לעיתונות, אתר, חולצות (למנהלים, ברמנים, מנקים, מאבטחים), דגלים לבמות ולאיצטדיון, מפה של האתר, שילוט (עזרה ראשונה, שירותים, יציאות חירום), הבר, כרטיסי הכניסה, אפילו את הדפים עם רשימת הלהקות שמודבקת על הבמה. בקיצור. מלא עבודה.
עבודה עם פסטיבל רוק נשמעת בראש של רוב המעצבים כפרוייקט חלומות, וזה אכן די מגניב, אבל כמות האילוצים שנוחתת היא אדירה: 18 לוגואים של ספונסרים שכל אחת מהם חושב שהוא הכי חשוב, מנהל אירוע שחושב שאם בשבוע הראשון מישהו שאל אותו איפה קונים כרטיסים זה אומר שחייבים להגדיל את טקסט מכירת הכרטיסים ב-500%, ובעיקר מלא מלא טקסט של אינפורמציה שגרם לחלק מהמודעות להראות יותר עמוסה ממודעה ססוטורית של בנק לאומי. ועם זאת עדיין צריך שזה יהיה ברור, קריא ואפילו לנסות שזה יראה טוב. מאד מאתגר.
חלק מהדברים שעיצבנו ופינטזנו עליהם לא קרו בסופו של דבר- פנטונים זרחניים על הפלאיירים, חוברת שנפתחת לפוסטר (קובי פרנקו היה גאה בי), פוסטרים תלת מיימדיים וחולצות עם הדפסים בצבע מלא. יש משהו שקצת צובט בלב כשאתה רואה קיר שעיצבת ולא תלו אותו טוב ובגלל זה הוא נראה מעפן. אבל אני מניח שהעבודה של מעצב היא אף פעם לא להיות מרוצה.
הפסטיבל
לפני שאני אספר על הפסטיבל, כמה מילים על מארגן הפסטיבל. הבחור שאירגן את הפסטיבל ואיתו ניהלתי מערכת מיילים ארוכה במשך החודשים האחרונים נקרא פראן. אבא של פראן הוא איש עשיר מאד, ופראן, סוג של היפסטר-סטלן בסטייל מקסיקני, מעדיף לבזבז את הכסף של אבא שלו כדי להפוך את מונטריי לעיר מגניבה מאשר ללכת לעבוד במשרד. יש לו בר די מגניב ופנסי בשכונה טובה בעיר ויש לו חברת הפקות שנקראת Hellow והם עושים מסיבות ואירועים מגניבים, ובין השאר מארגן את הפסטיבל הזה שנה שלישית ברציפות. הוא בחור טוב, גם אם לא איש עסקים מבריק, ולרוב מפסיד את הכסף של אבא שלו, אבל הכי חשוב – הרבה אנשים נהנים בדרך.
כשהגעתי לפסטיבל שהתקיים באיצטדיון הבייסבול העירוני בשעות אחר הצהריים המוקדמות נתקלתי בבעיה – לא נתנו לי להכנס בגלל המצלמה שלי. האירוניה היא כמובן שאני זה שכתבתי את ההנחיות למאבטחים "מותר מצלמות, אבל לא מקצועיות". ניסיתי להסביר למאבטח שהמצלמה שלי היא לא מצלמה מקצועית, ולכולם יש כאלה היום, אבל המאבטח הסביר לי בנימוס שמצלמת DSLR עם עדשה יפה כמו שלי, נחשבת לסמי-מקצועית ויכולה לצלם תמונות ממש טובות, ולכן אם אין לי את צמיד ה"צלם תקשורת" כמו בשלט עליו הצביע (אותו גם אני עיצבתי!), אני לא אוכל להכנס. לאחר שאף אחד ממכרי לא ענה לי לטלפון, החלטתי להיות ישראלי אמיתי, ומיד בקשתי לדבר עם המנהל-של-המנהל-של-המנהל, כשאני מנופף בכרטיס החינם שלי, אומר להם שפראן ואני חברים הכי טובים, ואני עיצבתי את החולצות שלהם. בסופו של דבר היתשתי אותם והם נתנו לי להכנס. ואומרים שאנחנו לא מייצגים את ישראל בכבוד.
הפסטיבל עצמו היה נחמד ודי רגוע, היו שם להערכתי אולי 5000 איש (כנראה שפראן שוב לא עשה כסף) מול במה מרכזית, במה קטנה יותר ואוטובוס הופעות של רד-בול. כמובן שהיו לי פלאשבקים מפסטיבלים גדולים יותר שהיינו בהם בבלגיה, ועל אף שלא הכרתי באמת אף אחת מהלהקות היה כיף (ההופעה המוצלחת ביותר לדעתי של The Sounds).
ולסיום – השבוע מגיעה נועה סוף סוף, ובשבוע הבא אנחנו טסים לקנקון לשבועיים לנפוש קצת בקריביים. אחרי הכל זו אמורה להיות גם סוג של חופשה לא?
