כמובן שהתמחות במקסיקו חייבת לכלול גם חופשה בקריביים. וטוב שכך. אחרי חודשיים של עבודה רצופה, רחוק מהחברים, מהמשפחה ומנועה, לא יכולתי לבקש משהו טוב יותר.
נועה הגיעה בתחילת החודש, וזה היה כמובן כיף אדיר. התמחות בחו"ל עם חברה בארץ – לא מומלץ. החופשה שלנו התחילה במונטריי, בה אמנם אני הייתי כבר חודשיים, ואמנם יצאתי לבלות, אבל לא ממש הייתי תייר. לא הלכתי למוזיאונים ולראות אתרי תרבות, לא יצאתי למסעדות ולא סתם הסתובבתי בימי חול.
משם טסנו לקנקון. במקור היינו אמורים להיות לילה אחר בקנקון ולהמשיך משם, אבל היות וחברת התעופה הזולה הזיזה טיסה ברגע האחרון, הרווחנו עוד יום, והחלטנו לראות מה יש בקנקון על אף שכולם (בעיקר מקסיקנים) אמרו לנו שאין מה לעשות שם.
אז מה בכל זאת יש בקנקון שהופך אותה לעיר הכי גדולה ומפורסמת בקריביים? מכרז העיר (שבו ישנו) נראה כמו עיירה מקסיקנית רגועה, אבל לאורך החוף ישנו סטריפ של בערך 25 קילומטר (זה די ארוך אם תחשבו על זה רגע), שכולו מלונות. האיזור הזה נקרא "איזור המלונות" ומסתבר, שרוב התיירים בכלל לא יוצאים ממנו, וטיול למרכז העיר נחשב "מחוץ למסלול הרגיל". הסטריפ הזה, מזכיר לא במעט את לאס וגאס – הכל שם גדול מידי, יקר מידי, ומלא באמריקאים בחופשת הקולג' שלהם שמנסים להשתכר. בניגוד לכל מקסיקו שבה שתיית אלכוהול ברחוב היא לא חוקית וגם יש סיכוי טוב שתעצר בעקבות זה, בקריביים שתיה ברחוב היא לא רק מותרת, היא אף מומלצת. נועה ואני בילינו ערב אחד בסטריפ הזה, ואחרי שהתאמצנו מאד למצוא את הבר היותר רגוע (או שלא דורש 100 דולר כניסה עם שתיה חינם), ישבנו במקום אחד ואחרי שבקושי סיימנו את כוסות הליטר של הבירה שלנו, החלטנו שזה לא בשבילנו.
משם המשכנו לפלאיה-דל-כרמן, עיירת חוף הרבה יותר רגועה מקנקון, אבל גם כמובן, מתויירת בטירוף (אם לא הזכרתי עד עכשיו, אחוז הישראלים בקריביים במקסיקו גדול מאחוז המקסיקנים). שם ישנו במלון בוטיק קטן ונחמד שנמצא על השדרה המרכזית של פלאיה, שדרה שמקבילה לים, ומלאה במסעדות טובות, ברים, וחנויות. הלכנו את השדרה הזו עשרות פעמים, ואני די בטוח שיכולנו להמשיך עוד כמה שבועות ולא היינו מסיימים לנסות את כל המסעדות או החנויות שבעליהם צועקים עלינו "פאסה-לה, פאסה-לה" (להכנס, להכנס).
המשכנו לטולום, והימרנו על מקום שלא הזמנו בו מקום מראש, בו ישנו בבקתה על החוף. באופן מוזר מאד, הביקתה הדלה, שגם החשמל פעל פה רק שעתיים ביום (אקולוגיה זה טרנד חזק היום), עלתה כמעט כמו המלונות הטובים שישנו בהם, אבל החוויה של לישון מטר מהים, עם הרוח שנכנסת דרך הדלת (כי היה כל כך חם שישנו עם דלת פתוחה), רעש הגלים, והכוכבים שנראים בטירוף כי אין עיר קרובה, שווה כל אגורה.
המשכנו לאיסלה מוחרס, או יותר נכון חזרנו, כי איסלה מוחרס זה אי שנמצא מול קנקון. שם ישנו במלון ממש שווה (שנועה בחרה בהצלחה). איסלה הוא אי קטן, שאמנם מפוצץ בישראלים אבל עדיין מצליח להיות פחות תיירותי מפלאיה, ובגלל שהוא כל כך קטן יש יותר קרבה לאוכלוסיה המקומית שזה די מגניב. בנוסף נוסעים שם בגולף-קארטס. זה גם קטע מגניב. באיסלה זכינו לראות משהו מדהים – שיחרור של 4000 צבי ים שבדיוק נולדו לחוף. באי יש שמורה בה מגנים על ביצי הצבים עד שהם נולדים וכשהם נולדים יש אירוע על החוף, בו נותנים לכל הילדים המקומיים לשחרר את הצבים לים. יש משהו מדהים בלראות כמות כזו גדולה של צבים, שאיך שמניחים אותם על החוף מתחילים לרוץ לכיוון הים כאילו יש להם איזה רדר שאומר להם לאן הם צריכים ללכת. בניגוד לאיך שזה קורה בטבע, שם בוקעות הביצים בלילה והצבים רצים בחושך, השיחרור נעשה לקראת השקיעה באיסלה, מה שגרם לכך שכמה דקות לאחר תחילת האירוע, החוף היה מלא בשלדגים שפשוט החלו לדוג בקלות את הצבים שנכנסו למים אחד אחרי השני. הטבע אכזרי, אין ספק, אבל מאד מרשים.
אז עכשיו חזרנו, ושלשום נועה חזרה לישראל והשאירה אותי פה לבד לעוד שלושה שבועות. זה די ברור שזה קשה לחזור לעבוד אחרי חופשה כזו, וזה גם קשה להיות שוב לבד, אבל אני אנסה לתת פוש אחרון ולנצל את השלושה שבועות האלה הכי טוב שאני יכול. אני אנסה להעלות עבודות נוספות שעשיתי פה בשבועות האלה.
קצת תמונות מהקריביים פה, ושאר התמונות ה"חופשתיות" בפייסבוק.
פינגבאק: Stephen