על שוטרים וגנבים, וגם על העבודה

השבוע היה השבוע הראשון שלי בעבודה, אבל בגלל שאני יודע שלא את כולם מעניין לשמוע על עיצוב, נתחיל בכמה חוויות מקסיקניות טיפוסיות.

בסוף השבוע הקודם הסתיים ההוריקן (פחות או יותר, יכול להיות שמגיע עוד אחד), ואחרי העוצר והנזק שנגרם לכולם (תמונות יותר טובות משלי אפשר לראות פה), כולם היו במצב רוח לצאת לחגוג קצת. קטה, בחורה פינלנדית שעובדת בהוסטל הכירה לי את מריו ועוד כמה חברים מקסיקנים, וביחד יצאנו לשתות. אחרי מסיבת בית (שם פגשתי בחור לבנוני שהתחיל ב"אה, אויבי המושבע!", ואחרי כמה סיבובי נרגילה סיים ב"אז תבוא לאכול בחומוסיה שלי אחי!"), יצאנו לכיוון כמה ברים. חשוב לספר, שבמקסיקו אם יש לך אלכוהול ברכב, אפילו אם הנהג לא שתה, זה עילה לעצור אותו, או את כל יושבי הרכב. בעצם, במקסיקו לא באמת צריך עילה כדי לעצור אותך, מספיק רק שהשוטר שם אליך לב. בשלב הזה של הסיפור באופן אירוני, בדיוק נכנסו לרכב כדי להחזיר אותו לבית של מריו ולקחת מונית כדי שמריו יוכל גם לשתות (הוא בחור אחראי, לא שותה ונוהג), אבל את השוטרים זה לא עניין, והעובדה שהיה לנו בקבוק וודקה כמעט ריק באוטו, אילצה אותנו לשלם 200 פזו (משהו כמו 60 שקל) לשוטרים כדי שיתנו לנו להמשיך לנסוע.

היום, שבוע אחרי זה, נימנמתי לי בנעימות אחרי הצהריים של יום שבת, כשסידרה של פיצוצים העירה אותי. בהתחלה חשבתי שמדובר בזיקוקי דינור, אבל רעש הסירנות עורר אצלי חשד שאולי מדובר בקרב יריות. כשירדתי קצת אחרי זה ללובי, עודכנתי שכן, זה באמת היה קרב יריות באיזור המחלף הקרוב להוסטל, אבל אין דאגה, רק 2 ה-narcos (כינוי לחברים בקרטלי הסמים), נהרגו כשניסו לירות ולזרוק רימונים על רכב ממשלתי, אבל אי אפשר ללכת להסתובב במרכז כמו שתיכננו, כי סגרו כמה מהכבישים הראשיים.

אז ככה כנראה נראה שבוע רגיל במקסיקו, בין לבין אנשים הולכים לעבודה, חוזרים, הולכים להופעות, למסיבות, וכל מה שאנשים שגרים במדינות מטורפות עושים. אנחנו צריכים לדעת, אנחנו עושים את זה מעולה.

במקביל עבר גם השבוע הראשון שלי בעבודה, ויקי ובורונס קיבלו אותי יפה, והתחלתי לעבוד די מהר. באמצע יום העבודה יש הפסקה של שעתיים בה רוב האנשים הולכים הבייתה לאכול עם המשפחה ולשחק קצת פלייסטיישן, שזה נחמד מאד, ואנחנו מדברים רק בספרדית, שזה לא קל, כי זה מצריך ממני הרבה מאד ריכוז,  גם כדי לדבר, אבל בעיקר כדי להבין מה מדברים איתי. אני חושב שאפשר להגיד שאני מבין בערך 50% ממנה שמדברים איתי, ואם ניקח בחשבון שעבודה הרגילה שלי אני מקשיב רק 50% מזמן שמדברים איתי, אני מניח שהתוצאה לא רחוקה. השבוע עבדתי על תדמית שאנחנו עושים לפסטיבל רוק שיהיה באוגוסט. הלוגו והשפה היו פחות או יותר כבר מוכנים כשנכנסתי לפרוייקט, אבל היה לי חופש די גדול בנוגע לעיצוב, לטיפוגרפיה ולדימויים שעשיתי לסידרה של פלאיירים שאנחנו עושים (בין עוד די הרבה אלמנטים שיש לעשות). במקביל התחלתי גם לעבוד על לוגו לשכונת יוקרה חדשה שבונים כאן, לה אנחנו עושים פרזנטציה עוד כמה שבועות בה נציג שני כיוונים לעיצוב, אחד מהם יהיה שלי.

אז העבודה די מגניבה בינתיים, תמונות מהעבודות והתהליך אני אוכל לסיים אחרי שנגיש אותם. בפוסט הבא: תמונות מהסטודיו, על הסלנג המקסיקני, ולמה כל המקסיקנים שרים את השיר Que bonito es israel.